סלולרי על חשבון פיתוח עצמי

החלטתי לדבר על פלאפונים. כן, כן, כמה נאמר והוסבר אודות הסלולרים המופלאים שנחים בכיסים של רובנו, אם לא כמעט כולנו. בניגוד לחברות רבות למיניהן, בין אם של חברות הסלולר, מייצרי המכשירים או חברות הפרסום, אני מתכוון לדבר דווקא על הצד השלילי (שגדול בחלקו) שסביב השיגעון אליו ילדנו נולדים כעת, שגעון הפלאפונים. איך אגש לנושא חרוש וטעון שכזה? ובכן, במשל, סיפור קטן על שני ילדים. שם האחד, רונן, והשני דביר.

רונן ודביר למדו באותו בית- הספר, גדלו בשכונות סמוכות, הם לא הכירו באופן אישי וקרוב בעצמם, אך היו להם חברים רבים משותפים. התחביבים של שניהם היו דומים, כמו כן כלל אורח חייהם. לאביו של רונן עסק ברוב ימיו בשיפוץ או בניית בריכת שחיה, אביו של דביר עסק בהזזת במות הרמה. תחומים שונים, אמנם, אך פיזיים ובתחומי הבניה. כן, אפילו מבחינה זו הייתה ביניהם קרבה כזו או אחרת.

הם למדו בחטיבת הביניים, עסקו בכל אותם עניינים בהם מתעסקים אנשים צעירים בתחילת גיל ההתבגרות. המחנה המשותף שהיה קרוב ביותר ביניהם, שניהם אהבו מאוד לצייר. היו מעבירים לבד בחדרם יממות רבות בצביעת הקנבאס בצורות וצבעים, מתמלאים בכל פעם בתסכול או אושר שנבעו מהרגש החזק שהיה להם בעולם הציור. לשניהם, רונן ודביר, היו פלאפונים זהים. מכשיירים מהסוג הישן, כאלה שיצאו כמעט לגמרי מהעולם, בזמן שכולם החזיקו כבר באייפונים ומכישיר נגיעה מתוחכמים למיניהם. ביום בהיר אחד הוריו של רונן החליטו לרכוש לכבודו אייפון חדש. תחילה רונן אינו התלהב מהמכשיר, אפילו היה ספקן לגביו. השאיר אותו בשולי חייו והענייניו והמשיך לדבוק בציור ויצירה. לאחר מספר ימים, כשפחד הטכנולוגיה החל להתפוגג, הוא התחיל לשחק במכשיר יותר ויותר. למד להכיר את משחקיו, האפליקציות, המצלמה ושאר אפשרויות מבריקות של המכונה. הוא החל מדבר בין חבריו יותר ויותר אודות הפלאפונים והחידושים, עוסק פחות בתחום הציור גם בשיחה וגם בפעלתנות. דביר, שעולמו נשאר פחות חומרי וטכנולוגי, המשיך להתקדם ולהנות מציור.

לא עברו חודשים וחל שינוי ניכר ברונן, שהתפנה פחות לעולם הציור, רק החל למד יותר על עולם הטכנולוגיה המהיר והמגרה, כל זאת למרות שלא בוצעה בדיקת קרינה בבית ספר. לרוע מזלו, הפלאפון החדיש, מושא אהבתו, נגנב בחצר בית- הספר, ורונן המדוכא חזר אל חדרו הריק והפשוט. הוא החליט לצייר, מה שלא עשה זמן רב, והוציא את הקנבאס והצבעים. שהחל לצבוע, מבלי לחשוב על רעיון מסוים, הרגיש בשעמום כבד שתקף אותו. לאחר מספר שעות מייגעות, רונן הבין שציור כבר לא מעניין אותו. מה שהוא לא הבין, הסיבה לכך. התהליך הארוך יותר ומפתח החשיבה ייגע את מוחו שהורגל לגירויים וסיפוקים מידיים של מכונות. רונן התקדם עם הקדמה, ואיבד את תשוקת התהליך הארוך שבאמנות וציור.

זהו רק משל בינוני, הקבלה מוזרה לאפקט הפאפונים והגאדג'טים בו אנו חיים. בין אם אתה אמן או אחראי הקמת במות הרמה, אני מציע לשים לב לכך. פלאפונים הם עזרים בהחלט, אך אין להשאב אל תוכם ולהשען עליהם יתר על המידה, הרי בכך עוד נאבד את תשוקתנו לטבע והיצירה ששם בחוץ.